התנדבות בבינה

בכל שנות ההרצאות והמסעות שלי בארץ ובעולם אני נפגשת עם אנשים בכל הגילים המשתפים אותי בחלום שלהם להתנדב, לעזור לאחרים, לפגוש תרבויות חדשות, לגרום לאנשים לחייך ולהרגיש שעשו משהו טוב למען העולם והאנושות.

לאורך כל 25 שנות הפעילות ההומניטרית שלי בארץ ובעולם אני זוכרת את עצמי תמיד חושבת איך לעזור נכון. איך באמת להועיל לי ולסביבה בה אני פועלת.

בפעילות ההתנדבותית הלאומיות והבינלאומיות עולה תמיד השאלה האם ההתנדבות תורמת או פוגעת. לדעתי התשובה ממש פשוטה.

בבלוג זה אתייחס להתנדבות הומנית הבינלאומית.

ההתנדבות היא פעולה שמרוויח ממנה גם המתנדב שתורם וגם מקבל העזרה.

המתנדב נכנס לחוויה מהנה ומרתקת ,מרגיש ערך לעשייה שלו, מעצים את ביטחונו העצמי ,מכיר קהילות\תרבויות חדשות, בונה לעצמו תחושת אופטימיות ,מרגיש שמחה  ב"בטן" ,חווה התפתחות אישית  ויוצר אחלה סטורי לחברים.

מקבל העזרה, מקבל מענה לקשיים איתם הוא מתמודד ,לומד כלים לפתור בעיות, חש שהעולם רואה אותו מרגיש לא לבד, זוכה להכיר אנשים מתרבויות אחרות, זוכה בחברות חדשה וזיכרונות טובים ומעצימים לעתיד.

בשנים האחרונות עלה מספר המתנדבים בעולם ,נפתחו סוכנויות התנדבותיות רבות ומגוונות בכל העולם. אם הזמן החלה לעלות השאלה האם ההתנדבות עוזרת בכלל ? האם ההתנדבות לא פוגעת בצד הנותן או המקבל? רבים טוענים ובצדק שההתנדבות יכולה יותר להרוס מאשר לסייע. מספרים על מתנדבים שמגיעים למקום ההתנדבות עם ערכים שונים\סותרים מהחברה המקבלת ומעבירים מסרים שלא מקובלים על אנשי הקהילה. פעמים אחרות מגיעים המתנדבים או ארגוני הסיוע מתוך גישה אתנוצנטרית המאמינה שהתרבות שהמתנדב הגיע ממנה היא התרבות ה" נכונה " ויש לפעול כמוהם ולשלול את התרבות ה" לא מוצלחת " . יש המספרים על ילדים שנקשרים למתנדב וחווים שוב את תחושת הנטישה הכואבת.

דוגמה אישית שחוויתי בעבודתי כעובדת סיוע בסרי לנקה – בעבודתי ההומניטרית בסרילנקה לאחר אסון הצונמי פגשתי רופאים מקומיים שנשארו ללא עבודה בגלל רופאים\ות מהמערב הגיעו להתנדב ולקחו את מקומם, ועוד ועוד.)

השאלה היא האם להתנדב בכלל ?

ועוד איך! הנתינה היא המתנה היפה ביותר לעצמנו ולאנושות כולה . מחקרים רבים מתארים עד כמה לנתינה יש קשר לשפע ,אושר ,עושר בריאות והצלחה בחיים.

לאורך השנים בא עבדתי כעובדת סיוע בינלאומי נפגשתי עם עובדי סיוע מכל העולם ודנתי איתם על הנושא רגיש זה. בסוף הגענו למסקנה מוסכמת על כולנו. אם אפשר לעזור מומלץ לעזור אבל בבינה!

אז מה עושים ?

פשוט חשוב  להכין קצת שיעורי בית ולהתנדב נכון.

לפני שאני יוצאת להתנדב חשוב שאכתוב לי במספר משפטים תשובות לשאלות :

-מה המטרה האישית שלי להתנדב?

-מה ההתנדבות תתרום לי?

-כמה זמן אני רוצה להתנדב?

-האם ברצוני רק להתנדב או אולי גם לחקור ,לטייל ולהכיר את המקום החדש שהגעתי אליו.

-מה סוג ההתנדבות שמושך אותי?

מה אני יכולה לתרום בהתנדבות ?האם יש לי את הכישורים המתאימים למקום בו אני רוצה להתנדב בו?

בנוסף ,בודקת את מקום ההתנדבות :

– מה מטרות הפרויקט? האם אני מזדהה עם ה"אני מאמין" של הפעילות ?

– האם הפרויקט מתאים לי ולערכים שלי, בצרכים שלי וכמובן ביכולות הנדרשות ממני ?

-מחפשת כל מידע שמפורסם על הפעילות – מה הצרכים של מקום ההתנדבות. האם באמת צריכים אותי? האם אני באמת תורם לקהילה או שרק לספק את הצורך שלי להתנדב?

( לדוגמה  כמו שתיארתי בסיפור עם הרופאים בסרילנקה- בעבודתי בארגון הומניטרי בסרילנקה לאחר הצונמי נפגשתי עם רופאים מקומיים  מתוסכלים .הם סיפרו לי שפיטרו אותם בגלל שצוות רפואי מערבי גדול הגיע להתנדב בבית החולים. הצוות הרפואי  המערבי לא בדק לפני האם חסר צוות רפואי, פשוט הגיעו להתנדב.  לשמחתנו טיפלנו בבעיה. הרופאים חזרו לעבוד והמשלחת המערבית שמחה לעבור ולהתנדב במקומות בהם היה חוסר רב בצוות רפואי .חשוב לבדוק, לשאול ולפעול נכון).

– האם הארגון הינו ארגון מקומי או מנהלים אותו אנשים מהמערב?

– אם מנהלים את הפרויקט צוות מערבי, חשוב לשאול את עצמנו עד כמה תושבי המקום מעורבים ומחליטים בפרויקט. עם כל הכבוד לנו ,המקומיים יודעים הכי טוב מה טוב להם?

– למה אני צריך לשלם על ההתנדבות שלי? לאן הכסף של ההתנדבות הולך ?

– איך יראה היום שלי בפעילות ההתנדבותית? האם ישנה פעילות בנויה או שעלי להשתמש ביצירתיות שלי?

-כמה שעות ביום צופה ממני להתנדב ומה עושים מחוץ לשעות ההתנדבות?

– האם התושבים תלויים בהתנדבות שלי ואם היא תפגע כשאסיים את ההתנדבות?

-פעילויות הפרויקט- האם הפעילות מעניינת אותי, האם אני מאמינה שאוכל לתרום למקום?

– אטרקציות בסביבה של הפרויקט- אם כבר הגעת לסוף העולם שמאלה ,זו לא בושה גם לטייל וליהנות ממנו . מומלץ בחום רב לשלב בין ההתנדבות לתיירות.

לאחר שעשיתי שיעורי בית, למדתי על מקום ההתנדבות, על מה מצופה ממני והאם יש לי את היכולת והרצון להתנדב ,,ההתנדבות תראה אחרת.

הניסיון לימד אותי שנתינה בגובה העיניים מצילה חיים ונפשות והופכת את שני הצדדים למאושרים יותר.

כולי אמונה שההתנדבות בבינה היא נתינה הדדית. המתנדב אמנם מגיע להעניק משהו אבל בזמן הנתינה הוא מקבל לא פחות. המתנדב לומד לאורך ההתנדבות על עולם חדש  וכמובן על עצמו. והקהילה שמקבלת עזרה  אמתית ממזרים ,ללא יצירת תלות בגובה העיניים מעצימה ומחממת את הלב.

שאלה לגיטימית וחשובה.-אני בא להתנדב אז למה לי לשלם-?

חשוב להבין שלרוב כל אותם פרויקטים חברתיים הם בדרך כלל עמותות או אנשים פשוטים שזקוקים לתרומות כדי להתקיים ובטח את עלות המתנדב.  הפרויקט החברתי זקוק לתיאום ,ארגון ועיבוד השהייה שלכם, צוות הדרכה ,משרד ניהול תקין , אוכל לינה ואיסוף משדה התעופה . אם זאת ישנן חברות שאת רוב כספי התורם לוקחים לכיסם .חשוב להתעניין ולשאול.

לסיכום, אשמח לשתף אתכם סיפור אחד מרבים שחוויתי בזמן פעילותי ההומניטרית במלאווי:

אחד הפרויקטים שהקמתי בכפר צ'מבה המונה 12,000 הייתה המרפאה הראשונה בכפר.

למרפאה הגיעו כל אנשי הכפר וכפרים מהסביבה. המרפאה שלנו הייתה חדר קטן  ללא חשמל או מים זורמים, גג מפח, דלי מים שמתמלא ממי האגם לשטוף ידיים ממטופל אחד לשני, והרבה אהבה.

למרפאה שלנו היו מגיעים אנשי רפואה שונים ומגוונים מכל העולם. לעתים היה לנו חוסר במתנדבים ואנחנו הצוות טיפלנו בחולים עם הספר הגאוני – Where There is No Doctor

אחת המטופלות שלנו הייתה ילדה קטנה. אמא של הילדה חירשת אילמת. לצערה הרב הייתה יפה ובגלל רעב נאלצה למכור את גופה לטובת אוכל לה ולמשפחתה. במהרה נכנסה להריון למרות גילה הצעיר וילדה תינוקת מתוקה. התינוקת גדלה בגיל אבל לא בגוף. בגיל 4 נראתה כמו תינוקת בת שנתיים ,עצובה ושקטה. הילדה הקטנה הייתה חולה באופן תמידי , האם הייתה מגיעה אלינו בתחנונים שנציל את הבת שלה.

כששלחנו את הילדה לבתי החולים ,מסרו לנו הרופאים שאין לילדה הרבה סיכויים לחיות ושעלינו לתת תשומת לב לחולים שיש להם סיכוי. אני לא וויתרתי! החלטתי עם האם שאנחנו נעשה את המיטב להציל את הילדה. בחרנו להאמין שהאהבה תנצח .הילדה קיבלה המון חום ואהבה, דאגתי שיהיה לה אוכל בריא ,בגדים והמון תשומת לב ממתנדבים שמשחקים איתה.

לאחר שחזרתי לארץ ניתק הקשר שלי עם האם.

בחודש אפריל האחרון יצאתי למסע בכפר לאחר 15 שנה שלא ביקרתי בו. הפעם לקחתי איתי את המשפחה .

כשהגענו לכפר ההתרגשות הייתה רבה. אנשים  רבים באו לבקר אותי, הכינו לי ולמשפחתי מסיבה , אפילו פגשתי נערות שנקראות על שמי: )

באחד הימים נגשה אלי בחורה צעירה ויפה עם תינוק על גבה. היא התיישבה והחלה לספר לי סיפור:

פעם אחת הייתה ילדה קטנה חולה ועצובה. אמא של הילדה נגשה ל " איליתי" והתחננה שתעזור לילדה להחלים למרות שהרופאים טענו שהילדה הולכת בקרוב לעולם אחר.

איליתי הציעה לאם להעניק לילדה הרבה אהבה ואולי בדרך הזו נשכנע את אלוהים להחלמה. איליתי סיפרה לאם שבארץ הקודש  מאמינים בכוחה של האהבה לנצח.

ואז ,האישה הצעירה הניחה עלי את התינוק החמוד שלה ואמרה :

-איליתי תכירי את הנכד שלך .קראתי לו "אהבה" על שמך .

 

נפגש במסע התרבותי התנדבותי הבא

אירית

 

אירית  וchikondi ""- אהבה בשפת הצ'יצ'ווה